תוניסיה נחשבת לאחת הקהילות העתיקות ביותר, וביניהם קהילה מפוארת של שושלת כוהנים שהִגיעו לאי ג'רבָּה ועל פי המסופר הביאו לג'רבה דלת מִבּית המקדש ועליה בנו את בּית הכנסת אל-גריבה, שזכה לכינוי "הפרוזדור לִירושלים".
במשך 2300 שנים חיו היהודים בתוניסיה חיי משפחה וקהילה משגשגים. אך הקהילה ידעה גם רדיפות וסבל, לפני ואחרי קום המדינה. ממלחמת העולם השנייה כאשר גרמניה הנאצית תפסה את השלטון ועד חילול בית הכנסת הגדול ב -1967, רצח יהודים בג'רבה ב-1982 ופרעות נוספות.
הפעילות הציונית גברה כבר בשלהי מלחמת העולם השנייה. בתוניסיה פעלו תנועות הנוער "תורה ועבודה", "גורדוניה", "דרור", "ביתר" ואחרות, שיצרו את התשתית לעליה לישראל ולתרומת בני הקהילה להקמת הבית הלאומי. מחצית מבני הקהילה עזבו לצרפת ומחצית הגיעו לישראל לפתוח פרק חדש, המפאר את חלקם של יהדות צפון אפריקה בתולדות המדינה.
כיום נותרו מהקהילה המרשימה כמה מאות יהודים, רובם מרוכזים בתוניס ובאי ג'רבה.
העולים לישראל הביאו עימם מסורת, מנהגים ותפיסת עולם אופטימית שסייעה להם להשתלב במרקם החיים כאן, בצניעות ובנחישות ובכל תחומי החיים-ממערכת הביטחון, דרך מסחר, חקלאות, התיישבות ועד לקולינריה המפורסמת.
תרומתם לחזון הציוני באה לידי ביטוי בערים ובמושבים ברחבי הארץ, ובעיקר בירושלים, בנתיבות וביישובי הדרום, בהם באר שבע, אופקים, תלמים, איתן, זמרת, גילת, שרשרת, בית הגדי וברכיה.
