יהודי עיראק מנו כ-130.000 נפש ולקחו חלק פעיל ומרכזי בהקמת מוסדותיה של עיראק ובפיתוח כלכלתה אחרי מלחמת העולם הראשונה. בעקבות הפרהוד (פרעות 1941) והקמת מדינת ישראל, חייהם של היהודים הפכו לקשים מנשוא.
ב-9 במרץ 1950, פורסם חוק וויתור הנתינות במסגרתו התאפשר ליהודי עיראק, לצאת את ארצם באופן חוקי ולעלות לישראל במסגרת "מבצע עזרא ונחמיה" – בתנאי שיוותרו על רכושם ואזרחותם העיראקית. הם נאלצו לעזוב את ארץ הולדתם כפליטים חסרי כל, מנושלים מנכסיהם הכלכליים והתרבותיים. רובם עלו למדינת ישראל בשנים 1952-1949, וכ-25.000 מהם הגיעו דרך פרס בעלייה בלתי לגאלית או באמצעות דרכונים פרסיים. כ- 7.000 יהודים שנותרו בעיראק לאחר העלייה הגדולה סבלו מרדיפת השלטונות, מאסרים ועינויים קשיים אשר הובילו את רובם לברוח לעיתים תוך סיכון חייהם.
יהודי עיראק הגיעו אל מדינת ישראל עם מזוודה אחת ופגשו במציאות קשה של חיים במעברות, אוהלים וצריפים, כמו גם מחסור באמצעי קיום מינימליים. הודות למורשתם המפוארת, השכלתם והמקצועות החופשיים בהם עסקו כמו: מסחר, בנקאות, צורפות, משפטים, חשבונאות, רוקחות ורפואה וכן התמורות שעברו בדורות האחרונים, הם הפכו לכוח אנושי רב עוצמה ומוביל בבניית מדינת ישראל.
המורשת הענפה והמטען התרבותי העשיר ויוצא הדופן של יותר מ-2000 שנה סייעו להם להשתלב במהירות בחברה הישראלית ולהטביע חותם בכל תחום ותחום: במוסדות השלטון, כוחות הביטחון, האקדמיה, הרפואה, החינוך, הדת, המשפט, המסחר, הבנקאות והתרבות.
