כ-120,000 יהודים שחיו במצרים בשנת 1948, חוו על בשרם את שלושת גלי הגירוש והיציאה, ומחציתם עלו לישראל. אהבתם לארץ היא שעמדה להם בייסורי הקליטה הקשים של שנות ה-50.
עמדה להם גם השכלתם הרחבה והקוסמופוליטית, שהייתה נחלת הכלל בקרב יהודי מצרים, וידיעת שפות רבות. נערים שחוו את חרפת הגירוש ב-1956, הפכו לעמודי התווך של התעשייה, הכלכלה והתרבות בארץ, וחלקם אף זכו בפרס ישראל.

ד"ר דוד הררי, שהמציא עבור התעשייה האווירית בישראל את המטוס ללא טייס הראשון בעולם, והביא הרבה כבוד ויוקרה לישראל. עובדיה הררי, שניהל את ייצור מטוס הלביא, ויקטור מדינה, מנכ"ל משרד האוצר, כלכלן ומבכירי הבנקאים בארץ ואיל המלונאות, אלי פפושדו. בתחום התרבות על כל גווניו, בולטות הסופרות עטורות הפרסים- רונית מטלון ואורלי קסטל-בלום, הזמרת לילית נגר, הגשש שייקה לוי, יוסף בר-אל, מנכ"ל רשות השידור ועוד.

בתחום הרפואה, נזכיר שרופאי עיניים ילידי מצרים הקימו את המחלקות הראשונות לרפואת עיניים בארץ, ובאקדמיה- פרופ' עזרא תלמור, הקים את החוג לפילוסופיה הראשון באוניברסיטת חיפה. אנשי הקהילה היו שותפים מלאים גם לקידום ההתיישבות ולהקמת קיבוצים כמו ברור חיל, נחשונים, כפר עזה, עין שמר, ומושבים כמו כפר אביב, אמונים ועוד.

גם בספורט אנשי הקהילה עשו היסטוריה – חברי קבוצת מכבי כדורסל באלכסנדריה שעלו ארצה בשנת 1951, הצטרפו להפועל עין חרוד ותרמו להישגים מרשימים בישראל ובאירופה וספורטאים נוספים ייצגו בכבוד את ישראל באולימפיאדת הלסינקי.

בעבודה ציבורית זכתה הקהילה לייצוג מרשים בזכות בין היתר, אורה הרצוג וסוזי אבן ובשל נועם הליכותיהם, רבים כיהנו כשגרירי ישראל בעולם.
אשרינו וטוב לנו, שזכינו לשיבת ציון ולתקומה בארץ ישראל!