הרצל, גלילה, עצמאות וקדמה – הן רק חלק מאוניות העפלה העושות דרכן החל מ-1949 מלוב לישראל, עד שב-1967 עוזבים את המדינה אחרוני היהודים. מסורת של 2,500 שנה בגלות עושה עלייה לישראל.
תרומתם של ה'טראבלסיה' (כינוי נוסף ליהודי לוב), להקמת המדינה ולישוב בארץ, מתבססת על חזון הגאולה, ועם בואם הקימו עשרות יישובים רבים מהצפון עד הדרום. כרם בן זמרה, עלמה, אלישמע, חצב, ביריה, אחוזם, שלווה ועוד הם רק חלק מ'חומה ומגדל' של יהדות לוב בארץ.
לצד עבודת הכפיים ותקומת הארץ, חיים יהודי לוב חיי תורה ועבודה. את עולמם הרוחני העשיר מתבלים הם בשירה ובפיוט בשירת הקודש לרוב. חשוב לציין בגאווה שאחד הפיוטים המושרים ביותר בכל עדות ישראל, הינו הפיוט בר יוחאי שנכתב בלוב ע"י רבי שמעון לביא ומושר בכל ליל שבת.
העדה המשיכה לשמור על צביונה ולהתגבש גם עם המנהגים היפים של הבסיסה וליל חאס ונאהר ועוד, עם העיתון העדתי 'לבלוב', וכמובן עם הקמת המוזיאון העולמי ומרכז מורשת יהודי לוב אשר נבנה באור יהודה. כל אלה מייצגים מורשת מפוארת ומשמשים גאווה לכל בני העדה בארץ ובעולם.
יהודי לוב תרמו לקולינריה הישראלית ממטבחם המיוחד, עם מאכלים עשירים בטעמים וריחות, שהפכו לחלק בלתי נפרד ממטבח הישראלי. פלפל הצ'ומה, החראיימה, הקוסקוס, המפרום, והטבייך למינהם הינם חלק מזערי מעולמם העשיר של המאכלים העשויים בגן עדן של מטה.
מאז וגם היום, גדלה תרומת העדה הקטנה הזו לעם ישראל ורבים מיהודי לוב נמצאים בעמדות מפתח, כמו יצחק תשובה, השר יצחק כהן, השר משה כחלון ואף אשתו של הרב זמיר כהן שהיא 'טראבלסית חקאנית'.
